‏למה לכתוב על עצמי? למה לספר על החוויות והמחשבות שלי? ואם כבר לכתוב, למה לחשוף את זה ברבים? למה להשמיע קול? ..לעיתים אני מהססת לפני שאני לוחצת על מקש ה"לפרסם". אבל אף פעם אני לא מתחרטת אחרי ששלחתי את המכתב שלי לרוח, כי לפעמים מספיק משפט אחד שמישהו כותב לי בתגובה ואומר – "המילים שלך עזרו לי להבין משהו עלי". בשבילי זה עולם ומלואו.  

אני כותבת מאז שהייתי ילדה קטנה, זה סוג של שיחה ממושכת שאני מנהלת איתי. כתיבה שעוזרת לי לעשות סדר פנימי, חשבון נפש, להבין משהו על העולם, ועל מקומי בתוכו, אני מכירה את הערך התראפויטי של הכתיבה ואת האופן שבו היא עוזרת לי לחיות. גם האורחת שלי בפרק, מתמחה בכתיבה אישית על כל צורותיה – ארנה קזין היא עיתונאית וסופרת נפלאה והיא מנחה סדנאות כתיבה ועוזרת לאנשים למצוא את הקול שלהם, למסור את העדות שלהם, החד פעמית. את "הדברים שהם רואים משם.. ואנחנו לא רואים מכאן". בעיני ארנה, לכתיבה האישית יש משמעות הרבה מעבר לתרומה שלה לכותב עצמו. כתיבה אישית ופרסומה היא אומרת, הן בעיניה אקט פוליטי. ההצטברות של העדויות, ריבוי הקולות האישיים וההנכחה שלהם במרחב הציבורי – יכולים לתקן את החברה שבתוכה אנחנו חיים. מוזמנים לצלול איתנו לשיחה שתתן לכם גם רעיונות מעשיים, כמה תרגילים ובעיקר עידוד – לכתוב, כדי לחיות, למצוא את המילים שלכם, ולשתף גם אותנו בזה.