ד"ר נעם יצחקי, פסיכולוגית חינוכית ובת קיבוץ בארי, עד השבעה באוקטובר, עבדה בשפ"ח נתיבות, כיהנה כיו"ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית ולימדה באוניברסיטה. כיום היא מנהלת את מערך החינוך של בארי, והובילה את המעבר המורכב מהמלונות למגורים הזמניים תוך התמקדות בשיקום הקהילה ובבניית חוסן.

5 תובנות עיקריות מהפרק:

1. החינוך כמרכז החוסן: מערכת החינוך היא "הלב הפועם" המאפשר למבוגרים להתפנות לשיקום ומספק לקהילה כולה אופק ותקווה דרך כוחותיהם של הילדים.
2. שימור מסורות ככלי טיפולי: היצמדות למסורות ותיקות (כמו מפקד האש) מחזקת את תחושת הרצף והזהות, ומוכיחה כי "הרוע לא הצליח לקחת לנו הכל".
3. מנהיגות כ"סיסמוגרף": ניהול מערכות בטראומה מחייב קריאה מתמדת של הצרכים המשתנים ואיזון רגיש בין יצירת שגרה "נורמלית" לבין מתן מקום לאבל.
4. חשיבותן של שותפויות מבוססות אמון: סיוע חיצוני אפקטיבי נבנה דרך נוכחות פיזית בשטח והיענות לצרכים קונקרטיים, המייצרים תשתית לשיתוף פעולה משמעותי.
5. תיווך רגשי לקראת החזרה הביתה: השיבה לבארי דורשת בנייה מחדש של הנרטיב הקהילתי ותיווך המורכבות והדילמות האישיות של ההורים עבור ילדיהם.

פרק שמחזיק מורכבות, יחד עם המון תקווה שמסופרת על ידי אחת הנשים המבריקות שיצא לנו לראיין.

ליצירת קשר עם נעם:

[email protected]

מזכירים לכןם, קישור לערוץ ווטסאפ שהוא אך ורק לעדכונים על פרקים חדשים, מוזמנים ומוזמנות להצטרף

קישור אל הטלגרם שלנו – שם כבר כותבים על קהילה, מפרסמים משרות וגם כן משוחחים אתכם על קהילה

לערוץ היוטיוב דיבורי קהילה