מצגת קרובים

הדף היום מוקדש ע"י ויטי רוזנצווייג קונס לע"נ אחיה, אליהו דוד בן שרה ושמואל שנפטר בי"ד בטבת.

מהיכן לומדים שבני דודים אינם יכולים להעיד זה לזה, שקרובים אינם יכולים להעיד יחד עבור אחרים, ושקרובים מצד האם גם פסולים? הפסוק העיקרי שממנו לומדים דינים אלו הוא דברים כד:טז, שעוסק בדיני נפשות. מהיכן לומדים שדינים אלו חלים גם בדיני ממונות?

רב מביא רשימה של קרובים שאינם יכולים להעיד עבורו והוא אינו יכול להעיד עבורם. אולם, הגמרא מקשה על פסיקתו לאור המשנה מכיוון שהוא אוסר קרוב מדור ראשון עם דור שלישי (נכדו של דוד רבה שלו) והמשנה רק מנתה קרובים מדור ראשון ושני. שלוש תשובות מוצעות – שתי הראשונות נדחות. במסקנה, רב אינו סובר כמו המשנה אלא מסכים חלקית עם שיטת רבי אלעזר.

רב נחמן מנה קרובים דרך חמותו – אחיה ובני אחיה ואחיותיה. הוא מסביר שמקרים אלו נמצאים במשנתנו כי חתן בעל אחותו הוא אותו יחס מהכיוון השני. רב אשי עושה את אותו הדבר עם הקרובים דרך חמיו.

כאשר נשאל רב אם אדם יכול להעיד עבור אשת בן אשתו, רב ענה שאינו יכול. שתי גרסאות של תשובתו צוטטו: או שבעל כאשתו או שאשה כבעלה. רב הונא מביא מקור לכך מויקרא יח:יד.

אם בן בעל אמו הוא אחיו, למה צריך למנותו בנפרד במשנה? שתי תשובות מובאות, כל אחת מבוססת על הבנה שונה של המקרה – האם מדובר בבן אמו או בבן בעלה מאשה אחרת.

רב חסדא פוסק שהורי האשה יכולים להעיד להורי הבעל כי אינם נחשבים קרובים.

רבה בר בר חנה מתיר לאדם להעיד עבור אישה שהוא מאורס לה. אולם, רבינא מגביל את פסיקתו והגמרא דוחה אותה לגמרי.

המשנה מנתה שבן אשתו פסול, אך לא בנו ובן אשתו. שתי ברייתות מובאות המראות מחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי אם זה נכון לגבי בן אשתו או לגבי גיסו, ואולי שניהם. הגמרא מנסה להבין מהי עמדתו של כל אחד מהם ואיזו דעה מתאימה למשנתנו ואיזו דעה חולקת על משנתנו.

שמואל פסק כרבי יוסי. רב יוסף חשב שהפסיקה מתייחסת לרבי יוסי במשנתנו, שרק קרובים שיורשים זה את זה אסורים, אך אביי הציע שזה יכול להתייחס לרבי יוסי לעיל במחלוקתו עם רבי יהודה.